אני כבר הרבה שנים. בשנים האחרונות שמתי לב שרצונות החלו להיעלם. הם הפכו לרצונות של ילדים. כלומר, התחלתי לחיות חיים שלא היו שלי, לדאוג ממה שקורה לא לי, לראות את המטרות של אנשים אחרים, למרות שהם הילדים שלי. זה נהיה משעמם וחרד, כי אני לא יכול לשנות שום דבר במצב הזה, אני חסר אונים. ומכיוון שדברים לא נעימים למדי התחילו לקרות בחיי ילדי, איבדתי לחלוטין את הלב. והרצונות שלי עצרו במרווח צר — מה לאכול, איך לשרוד. והחיים חדלו לרצות. בשלב מסוים הבנתי שאם אני לא אפסיק, החיים ייגמרו. אך ישנם דברים רבים בחיים החשובים וצריך ללמוד אותם. והופיע הרצון הראשון — לשנות את חיי, לחשוב על הנפש, שאיכשהו לא ניכרת ברקע. הייתה שאלה — הייתה גם תשובה. נסחפתי מהפרסומים של יעל זיסמן. התעניינתי בבית הספר שלה, נכנסתי לאזור מרחב ההוראה של החוכמה הרוחנית יעל זיסמן. קראתי את הפוסטים שלה, הרבה דברים שלא שמתי לב אליהם הפכו לפתע אמיתיים ומשמעותיים.
ולאחרונה השתתפתי בסמינר הרצונות שלה. הייתי מרותק. הכל ערוך כאילו על המדפים. הרבה מידע, אנרגיה חיובית עוצמתית. נגעתי בתת המודע שלי, באתי במגע עם נשמתי, שמעולם לא יצרתי קשר איתם. לא אפרט מחדש את המידע שיעל משתתף בנדיבות עם מאזיניו. אני יכול רק לומר שזה הפך להיות מעניין עבורי. מעניין לחיות. ראיתי פתאום שגם בבגרות אתה יכול להתחיל הכל מחדש, לתקן הרבה, לראות יעדים וזרם אינסוף של רצונות המרכיבים את חיינו.
הבנתי פתאום שאני מסוגל להרבה. ומה שאני לא יכול רק לרצות, אלא גם אני יכול לעשות! תודה יעל!
